סגור
לתכנית החודשית
הרוחצים בירקון / קורין קיציס, דליה קסטל
הצצה אל אוצרות הארכיון מתוך עיניהם של יוצרי קולנוע בכירים
חשיפה ראשונה בפסטיבל הקולנוע ירושלים

כחלק מהשקת פרויקט הדיגיטציה של הארכיון הישראלי לסרטים - סינמטק ירושלים - להנגשת אלפי יצירות אודיו-ויזואליות קולנועיות מ1896-2018- פנה הסינמטק למספר יוצרי קולנוע בעלי קול ייחודי בבקשה, לרקוח מחומרי הארכיון יצירה חדשה קצרצרה באורך 20-40 שניות, המפיחה חיים באותם אוצרות חבויים ומזמינה את הקהל הרחב לגלות את העושר הטמון בתמונות הנעות השמורות בסלילי פילם רחוק מעין כל, אשר בקרוב יצאו משרתי הארכיון ויהיו נגישים לכולם על גבי אתר אינטרנט ראשון מסוגו בארץ.

הסרטונים יוקרנו בהקרנת בכורה במהלך פסטיבל הקולנוע הבינ"ל בירושלים (26.7-4.8), לפני הקרנות הסרטים המשתתפים בפסטיבל וכן ישובצו באתר החדש של הארכיון שעתיד לקום, לצד אוצרות ארכיון נוספים ונדירים: סרטים עלילתיים, תיעודיים, יומני חדשות, פרסומות, סרטי סטודנטים ועוד ועוד.

היוצרים שהתגייסו לפרויקט ייחודי זה הם: אבי נשר ('הלהקה' 'סוף העולם שמאלה' 'חטאים'), רן טל ('ילדי השמש' ''גן עדן' 'מוזיאון'), מורן איפרגן ('הקיר') והאנימטוריות  קורין קיציס ודליה קסטל.

כל אחד מהיוצרים נכנס בשערי הארכיון שבסינמטק ירושלים, נבר בחומרים  עד שמצא קטעים שסיקרנו אותו במיוחד. חווית שיטוט היוצרים בארכיון מרתקת בפני עצמה: ההבנה שעולם שלם של חומרים המספרים את ההיסטוריה שלנו ב120 שנים האחרונות בתמונה ובקול גנוזים כמעט, סמויים מהעין, בסלילי פילם ובשרתי הארכיון.  

אבי נשר בחר לייצר מרחב שבו אמונה פוגשת אמנות בסרטון בשם "בתי תפילה“. בסרטון ערוכים זה מול זה צילומי מתפללים בבתי כנסת וכנסיות וקהלים שונים בבתי קולנוע ישנים. לדבריו של נשר ״לא לשווא נדרש המתפלל היהודי להיות חלק ממניין, כלומר להשתתף בפולחן המתבצע במסגרת קהילתית, וכך גם מקור החוויה הקולנועית הקולקטיבית, המהווה פולחן מסוג אחר״. הסרטון נסגר במפגש של אמונה ואמנות בסצינה מתוך ״חור בלבנה״ מ-1964, בה אורי זוהר הצעיר כורע על אדמת קודש ומנשק אותה. הקטעים הדוקומנטריים שבסרטון נלקחו מתוך יומני חדשות , והסצינות העלילתיות לקוחות מתוך סרטים עלילתיים קאנונים וכן פחות מוכרים כגון "חולות לוהטים" מ1960.

קישור לסרטון 'בתי תפילה': https://youtu.be/bPLIv3vfgyA

 

רן טל בחר להתמקד ביצירתו של הבמאי הגרמני - יהודי הלמר לרסקי שהיה קולנוען וצלם, מחשובי הצלמים של שנות ה30 וה40 של המאה ה-20, ובכיר הצלמים שתעדו את  ישראל בתקופה שלפני הקמת מדינת ישראל.

בסרטון "לרסקי עם צבע" מוצג רגע אחד מסרטו של לרסקי  "מנגינה עברית" משנת  1935, בעזרת טכניקת צביעה מיוחדת ועבודת סאונד עכשווית טל מעניק מימד חדש ליצירה ההיסטורית הנשכחת הראויה למבט מחודש בראי ההווה.

קישור לסרטון "לרסקי עם צבע":  https://youtu.be/SBrGTs6w1so

 

מורן איפרגן נברה בשני ארכיונים אישיים של סרטים ביתיים אשר צולמו בימיה הראשונים של המדינה ומופקדים בארכיון. חומרים שמוכרים אך בקושי לקהל הרחב.

אוסף "פרד מונסון", תעשיין, נדבן ופעיל ציוני יהודי-אמריקאי שנהג לצלם בביקוריו בארץ, בצבע במסרטת 16 מ"מ אישית, עשרות אירועים אישיים וציבוריים, ואנשי מפתח בתרבות ובחברה הישראלית משנות ה50 ואילך (הנגשת האוסף באדיבות אבישי כפיר).

וכן ואוסף "חנה הימזלי פרקש" – ד"ר לבקטריולוגיה מהאוניברסיטה העברית שצילמה שעות רבות של סרטים במצלמת 8 מ"מ אישית אשר תיעדו את משפחתה, מכריה ואת נופי ואנשי הארץ במבט אישי (הנגשת האוסף באדיבות המשפחה).

מתוך החומרים הללו בחרה איפרגן דימויים מעולם הילדות והמשפחה ויצרה את  "נתוני פתיחה". יצירה המציגה הקבלה בין שתי מציאויות חיים שונות של ילדות באותן השנים - שני עולמות שהתקיימו בה בעת באותם השנים בישראל. כך, הארכיון נחשף כמי שמצויים בו חומרים המשקפים מציאויות שונות ומורכבות.

בארכיון טמונים סיפורים נוספים, אירועים מסוגים שונים, כאלה שעוד יש לגלות ולהציג, הרבה יותר ממה שמקובל לחשוב. וכי החיפוש האקטיבי באוצרות הארכיון חושף את ההיסטוריה של המקום הזה, על שלל גווניו ומאורעותיו.

קישור לסרטון 'נתוני פתיחה': https://youtu.be/xwf1zK6uMEU

 

קורין קיציס ודליה קסטל בחרו דווקא ברגע חולף, לכאורה שולי, מתוך "יומני מולדת" משנות ה20 – יומני החדשות הראשונים בארץ לתעד בשיטתיות אירועים קטנים כגדולים, אשר הוצגו בבתי הקולנוע של אז לפני סרטים באורך מלא. בסרטון "השוחים בירקון" משפחה שוחה להנאתה בנהר הירקון בתל אביב של שנות ה20. אמנם רגע ללא משמעות היסטורית גורלית, אך הקפאת האנשים בנהר הזמן והקרנתם 100 שנה מאוחר יותר מעניקים לנו הצצה אל עולם שהוא חלק מהסיפור שלנו המתרקם ללא הרף. הרגע משובץ בקטעי אנימציה פרי ידיהן של היוצרות.

קישור לסרטון 'הרוחצים בירקון': https://youtu.be/knTvvAG5Wvk

 

רקע על הפרויקט של הארכיון

בשנת 2017 יצא ארכיון ישראלי לסרטים – סינמטק ירושלים לפרויקט חלוצי של דיגיטציה, שימור דיגיטלי והנגשה של כ-5000 שעות תיעוד ויצירה אודיוויזואליים ישראלים וארץ ישראליים. אוצרות מורשת נדירים וסרטי קולנוע פילמאיים, החל מהתיעוד הראשון של ירושלים ויפו על גבי סליל פילם     ב-1896, רק שנה אחרי המצאת הקולנוע. 

במסגרת הפרויקט הוקמה המעבדה המקצועית הראשונה בארץ להמרת סלילי פילם לפורמטים דיגיטליים בסטנדרטים בינלאומיים כולל מענה לסלילי פילם מתפוררים שלא ניתן יותר להקרינם והינם עותק יחידי בעולם. כך, הארכיון מממש את ייעודו להוות בית לקולנוע הישראלי והארץ ישראלי ולנכסי תרבות אודיוויזואליים היסטוריים, המצטרפים יחד לפסיפס של סיפורים שונים השופכים אור על המקום הזה שבו אנו חיים: סרטים עלילתיים, תיעודיים, יומני חדשות, פרסומות, סרטים אקספרמנטליים, סרטים ביתיים, תשדירי שירות אזרחות, תרבות וחברה, ועוד ועוד. נכסי מורשת אלו מצטרפים אל מאות סרטים חדשים שנולדו דיגיטלית, ממיטב התוצרת הקולנועית העכשווית, ומופקדים בארכיון מדי חודש בחודשו.

במשך 60 השנים האחרונות משמש הארכיון חוקרים, מוסדות תרבות וסינמטקים, יוצרי קולנוע ואת הציבור הרחב בארץ ובעולם, וזאת דרך הקרנות, כנסים, סיורים פתוחים בארכיון ובמעבדה הדיגיטלית, הפקת רסטורציות דיגיטליות לסרטים ישראלים, כגון "החיים ע"פ אגפא" (אסי דיין 1992) שתערך לו הקרנה חגיגית בפסטיבל הקרוב, ועוד. 

שיאו של הפרויקט יראה אור באתר האינטרנט הראשון מסוגו בארץ אשר יכיל מאות שעות מאוצרות אלו לקהל הרחב, כלים חווייתיים לצפייה, וחבילות תוכן היסטוריות ותרבותיות מאירות עיניים, לרווחת הציבור, קהל חוקרים ותלמידים, ויוצרים בארץ ובעולם. מערכות השימור המתקדמות שהותקנו בארכיון יבטיחו את זמינות נכסים אלו גם לדורות הבאים, אשר יוכלו לצפות בהיסטוריה המתהווה בצליל ובתמונות נעות, ולרקום היסטוריה זו לתוך הסיפורים שהם יבחרו לספר על המקום הזה. ארכיון ישראלי לסרטים – סינמטק ירושלים גאה להיות הבית של אוצרות אלו עבורכם ועבור הדורות הבאים. תודתנו נתונה לתומכים שבלעדיהם פרויקט זה לא היה בא לידי מימוש: משפחת יגלום, קרן ברכה, מפעל הפיס, הרשות לפיתוח ירושלים ומשרד ירושלים ומורשת, פרויקט ציוני דרך.