חינוך פריזאי

אטיין עוזב את ליון ועובר לפריז כדי ללמוד קולנוע בסורבון. הוא מותיר מאחור את החברה, מתמקם בדירה עם שותפה מסקרנת ומתוודע לצעירים אחרים שהגיעו לעיר בעקבות התשוקה לקולנוע. בין טקסטים של פלובר ופאזוליני, כשברקע באך ומאהלר, הם מתמודדים עם שברונות לב, דילמות מוסריות, בדידות וייאוש קיומי תוך שהם משוטטים בעיר, מעשנים בלי סוף ומתמסרים לתשוקות מיניות. זה אולי נשמע בנאלי, אך הקולנוען ז'אן-פול סיווראק "חומק בחוכמה מכל הקלישאות ועוסק באופן מורכב, חכם ומקורי בשלל שאלות ומתחים: אמנות ומציאות, שחור ולבן, בנים ובנות, לידה ומוות. ברוב הסרטים יש בדרך כלל מקום נכבד לעבר ולעתיד: זכרונות, טראומות, חוויות, חלומות ותקוות. כאן אין שום דבר מכל זה. רק את ההווה, רק את החיים" (אבנר שביט, "וואלה").