בחדר שלי

ארמין, צלם בן 40, הולך ונעשה מבוגר מכדי להסתפק בשניים מתחביביו הבולטים: חיי הלילה של ברלין ורדיפת שמלות בלתי פוסקת. הוא רחוק מלהיות מאושר, אך גם אינו מסוגל לשוות לנגד עיניו אורח חיים חלופי. בוקר אחד, באורח פלא, השינוי נכפה עליו: הוא מתעורר לעולם דומה, אך שונה מכל בחינה – עולם שבו הוא מוזמן לעשות ככל העולה על רוחו. ככה זה כשאתה האדם האחרון על פני כדור הארץ, וכל נופי גרמניה פרושים לרגליך. סרטו הרביעי של אולריך קוהלר, שהוצג לא מכבר בפסטיבל קאן, הוא יצירה שאפתנית ומתגמלת, כזו המחזקת את מעמדו כאחד הקולות המרתקים בקולנוע הגרמני. במגזין הקולנוע "סייט אנד סאונד" צוין בהערכה כי הבמאי מצליח למתוח את ביקורתו על החברה המערבית המודרנית תוך שהוא מתבל את יצירתו במגע קומי מענג.