Festival Calendar

סרטה של הקולנוענית הגרמנייה המוערכת אנגלה שנלק, שזכה בפרס התסריט בפסטיבל ברלין, הוא עיבוד עכשווי למיתוס של אדיפוס. בעיצומו של לילה סוער, תינוק ננטש בהרי יוון ונלקח לאימוץ. שנים לאחר מכן הוא נאסר בשל תאונה טרגית, ומפתח קשר עם סוהרת שלוקחת אותו תחת חסותה ומדברת איתו בשפת המוזיקה.

סרטה התיעודי של אווה ובר מגולל את קורותיה של קנצלרית גרמניה לשעבר, האשה הראשונה בתפקיד, דרך קטעי ארכיון מפתיעים וראיונות עם מנהיגים מרחבי העולם: כיצד הצליחה הילדה הרגישה שגדלה במזרח גרמניה, מעבר למסך הברזל, לסחוף מיליוני גרמנים ולהפוך ל"מנהיגה בפועל של העולם החופשי" – ומבלי לוותר על איפוקה, עדינותה, צניעותה וערכיה הצלולים.

שנות ה-90. גופת אשה שמתגלה ליד הנהר מסעירה עיר קטנה בסין. ראש אגף הפשיעה במשטרה פותח בחקירה וזו מובילה חיש מהר למעצרים, אך הספקות לא נותנים לו מנוח. נדמה שבכל רגע הוא עשוי לחשוף אמת מזעזעת – ועד אז, כל אחד הוא בגדר חשוד. "רק הנהר זורם", שהוקרן במסגרת פסטיבל קאן, הוא סרט פשע אפל שמהדהד יצירות פילם נואר גדולות.

דיאגו, מתכנן ערים מוונצואלה, ואלנה, רקדנית מברצלונה, מחליטים לעבור לארצות־הברית, "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". אך בנמל התעופה דבר מה משתבש, וכדי לצלוח את מסעם עליהם להתמודד עם ההיבטים הבלתי מדוברים של יחסיהם. אף שהוא נמשך רק שעה ורבע, הסרט המינימליסטי הזה מצליח להיות מתוק, כואב, מפתיע ומותח.

היוצרת הצרפתייה קלייר סימון התייצבה עם מצלמה במרפאה גינקולוגית בפריז והחלה לתעד ללא הרף: מסצנות של לידה, דרך אבחון גידולים ממאירים ועד ייעוץ על טיפול הורמונלי לנשים טרנסיות. בסרט התיעודי שיצרה, הסצנות הללו הן אבני הבניין של סיפורים אנושיים על תשוקות, פחדים ומאבקים. אך מה שהחל בהתבוננות חיצונית של הבמאית על נשים אחרות הופך בשלב מסוים לאישי ביותר.

1994. שני בחורים סינים יושבים על המדרכה ומהרהרים בקורט קוביין, שזה עתה שם קץ לחייו מעבר לאוקיאנוס. במסגרת לימודיהם באקדמיה לאמנות הם נחשפים לעולמות חדשים, מתאהבים, מתבטלים ומתמודדים עם הסתירות שבין מסורת לקִדמה ובין מזרח למערב. "אקדמיה לאמנות 1994" הוא סרט אנימציה שמחיה רגעים חולפים המוקדשים לתהיות שברומו של עולם.

בסרטה החדש של קלי רייכהרדט, מישל ויליאמס מגלמת את ליזי, פסלת צעירה מאורגון שעמֵלה על תערוכה חדשה. זה כלל לא פשוט. הסחות הדעת התדירות מצד בעלת הדירה התחרותית שגרה מעבר לקיר, אביה ההיפי, אחיה הפרנואיד ואמה, המרוכזת בעיקר בעצמה – כל המתחים האלה, בתוספת ציפור אחת פצועה, הולכים וגוברים ככל שמתקרבת הפתיחה.

יונתן, בחור צעיר, עבר לגור בתל־אביב, אך הוא אינו מאושר. הוא פוגש את תומאס, גבר מבוגר ממנו שחזר ארצה אחרי שנים רבות בניו־יורק, המסתיר את היותו חולה איידס. בין השניים מתפתח קשר הססני. יונתן נלהב, אך תומאס יודע שהקשר ביניהם הוא בהכרח זמני. הסרט זכה בפרס וולג'ין בפסטיבל ירושלים ב-1992, ונחשב לפסגת יצירתו הקולנועית של עמוס גוטמן.