לב של כלבה

שלושים שנה אחרי "בית האמיצים", שבה לורי אנדרסון עם יצירה קולנועית נוספת באורך מלא, והיה שווה לחכות. הסרט החדש, ששמו מכוון אל לולאבל, כלבת הרט-טרייר האהובה של אנדרסון שמתה ב-2011, הוא יצירה אישית השוזרת זיכרונות ילדות, יומני וידאו והרהורים פילוסופיים, לצד מחוות לאמנים, לכותבים, למוסיקאים ולהוגים. אנדרסון, המוזיקאית האגדית, מתיכה כאן את קולה המקריא טקסט פרי עטה עם קומפוזיציות מקוריות לכינור, אנימציה ידנית יפהפיה, סרטים ביתיים ב-8 מ"מ ועבודות אמנות מתערוכותיה בעבר ובהווה, תוך שהיא מכוננת שפה חזותית קולאז'ית ומהפנטת ובוחנת כיצד סיפורים מתעצבים ומסופרים, וכיצד אנו משתמשים בהם כדי לחלץ הגיון מחיינו.