חבר שלי, יניב

יניב, בן 28, גר עם ההורים בקריית אתא. עם השנים, מול עיניו, חבריו עוזבים בזה אחר זה את הקריות, אחותו מתחתנת ויוצאת מהבית, והקולגות מהקופירייטינג מתפתחים ופורחים בתל אביב. והוא נשאר בבית, לבד עם ההורים. אחד מחבריו הוא מעיין. מדי יום הם מדברים בטלפון, על הכל: מכדורגל ואהבות אחרות ועד הדקויות הקטנות של משמעות החיים. יניב משתף את מעיין ברצונו לעזוב את הבית ולהיות לראשונה עצמאי באמת, גם אם הדבר יסכן את חייו. התוצאה היא הצצה לחברות הכנה והפשוטה בין השניים, החושפת את הניגוד בין האופן שבו החברה מסתכלת על יניב ובין האופטימיות מלאת ההומור שבה הוא מביט עליה בחזרה.