התחרות הבינלאומית. באדיבות קרן משפחת אוסטרובסקי
לזכר במאית הקולנוע, האמנית והסופרת שנטל אקרמן (ילידת בלגיה, 1950–2015). הפרס מוענק לסרטים בינלאומיים העוסקים באירוע או בסיפור אמיתי באמצעים חדשניים או נסיוניים. הסרט הזוכה נבחר מדי שנה בידי אמן מוכשר שיצירתו, בדומה ליצירתה של אקרמן, מבטאת גישה אוונגארדית למדיה האודיו־ויזואלית.
"ארכיפלג" לוקח אותנו למסע לא שגרתי בקוויבק, המתוארת בסרט שלפנינו באמצעות קומפוזיציות מפתיעות של אנימציה מרהיבה בשלל טכניקות. במאי הסרט, פליקס דופור־לפרייר, שנולד בפרובינציה הקנדית, משלב אלמנטים תיעודיים ובדיוניים לכדי מסה קולנועית ייחודית בניסיון לפענח מה הופך פיסת אדמה לאזור או לקהילה מוגדרת.
ב-29 וב-30 בספטמבר 1941, פלוגות אס־אס וכוחות אוקראינים ירו למוות ב-33,771 יהודים בעמק באבי־יאר שבצפון־מערב קייב. סרטו החדש של סרגיי לוזניצה, שהוקרן בפסטיבל קאן, משחזר את ההקשרים ההיסטוריים של טבח באבי־יאר באמצעות מקבץ עשיר של חומרי ארכיון נדירים המתעדים את הכיבוש הגרמני באוקראינה ואת העשור העוקב.
האם ייתכן שאנו חיים בסוג של סימולציה, ושעולמנו כלל אינו אמיתי? כדי לדון ברעיון המהפכני הזה, הבמאי רודני אשר ("חדר 237") צולל אל מחוזות המדע, הפילוסופיה ותיאוריות הקונספירציה. הוא הופך כל אבן במטרה לחקור את הנושא, תוך שימוש מבריק באבני דרך תרבותיות דוגמת "מטריקס" וראיונות עם אנשים שונים ומשונים הנטועים בתוך אווטארים דיגיטליים.
הרהור קולנועי מבריק על טכנולוגיה ומידת השפעתה על חיינו. המצלמה עוקבת אחר זרמי סילון, רכבות, משאיות וכבלים תת־ימיים המובילים מידע במהירות האור. אל מול ההישגים המדעיים הללו מוצגים אוקיאנוסים העולים על גדותיהם, שריפות אדירות, גבעות חרוכות – כוכב לכת במאבק הישרדות. זוכה פרס הבימוי לסרט תיעודי בפסטיבל סאנדנס.
בצעירותה, היתה סוניה ממובילות תנועת ההתנגדות באושוויץ. הסרט שלפנינו הוא מסע בין זכרונותיה. הבמאית מרתה פופיבודה לא מתפתה לצלול אל חומרי הארכיון המוכרים. במקום זה, על רקע קולה של הגיבורה, היא מציגה נופים עכשוויים, ואלה מדגישים את הרלבנטיות של הסרט להתפתחויות הפוליטיות של ימינו.
בדרום ארצות־הברית, סמוך לגבול עם מקסיקו, שורה של מחוסרי דיור חיים בסכנה מתמדת: העוני בלתי נתפס, הסמים והאלכוהול הם מצרכים פופולריים במיוחד, והאלימות גואה ברחובות. סרט הביכורים של קרלוס אלפונסו קוראל הוא יצירת תעודה פיוטית המשלבת צילום מרהיב בשחור־לבן ומוזיקה יפהפייה עם עריכת סאונד בלתי שגרתית.
סרטה התיעודי של אנדריאה ארנולד ("אמריקן האני") עוקב אחר פרה מספר 1129, הידועה גם בשם לומה. אנו מלווים אותה מרגע המלטת העגל הראשון שלה ובמהלך הפעילות היומיומית ברפת – חליבה, האכלה, טיפולים וטרינריים, וגם במרעה. יותר משאנו מתבוננים בה, אנו חווים את חייה של פרה במשק חלב תעשייתי מנקודת מבטה, דרך עיניה מלאות המבע.
בקיץ של שנת 1969, במשך שישה שבועות, בפארק לא רחוק מוודסטוק, התקיים פסטיבל מוזיקה בהשתתפות האמנים האפרו־אמריקאים הלוהטים ביותר של התקופה – וצולם במלואו. התיעוד, שכולל הופעות של סטיבי וונדר, נינה סימון ועוד שורה של מוזיקאים ידועים, מעולם לא הוקרן ולמעשה נשכח לחלוטין. עד עכשיו. זוכה פרס האוסקר לסרט תיעודי.
