התחרות הבינלאומית. באדיבות קרן משפחת אוסטרובסקי
לזכר במאית הקולנוע, האמנית והסופרת שנטל אקרמן (ילידת בלגיה, 1950–2015). הפרס מוענק לסרטים בינלאומיים העוסקים באירוע או בסיפור אמיתי באמצעים חדשניים או נסיוניים. הסרט הזוכה נבחר מדי שנה בידי אמן מוכשר שיצירתו, בדומה ליצירתה של אקרמן, מבטאת גישה אוונגארדית למדיה האודיו־ויזואלית.
רוחותיהם של איינדה ופינושה ממשיכות לרחף גם מעל סרטו החדש של הבמאי הצ'יליאני המהולל פטריסיו גוזמן, אבל הפעם הוא צופה אל העתיד, והוא אופטימי הרבה יותר. באוקטובר 2019 יצאו מיליון וחצי אנשים להפגין ברחובות סנטיאגו ודרשו דמוקרטיה וזכויות סוציאליות. האירוע שגוזמן חיכה לו מאז ימיו כסטודנט בשנות ה־70 קרה לבסוף.
סרטו של מיקלאנג'לו פרמרטינו, שזכה בפרס מיוחד בפסטיבל ונציה האחרון. הסרט משחזר את חוויותיהם של חוקרי מערות שיצאו בשנות ה-60 לגלות את נפלאותיה של המערה העמוקה ביותר באיטליה ולמעשה באירופה כולה – 700 מטר מתחת לאדמה. סרט נטול דיאלוגים, המציג רצף של דימויים מפעימים, שקשה להבין כיצד בכלל הצליחו לצלם אותם.
בהשראת ספרו של וינפריד גיאורג זבאלד "היסטוריית הטבע של ההרס", ובאמצעות שימוש בשלל קטעי ארכיון ממלחמת העולם השנייה, מבקש הבמאי האוקראיני המוערך סרגיי לוזניצה ("באבי יאר: קונטקסט") להציף שאלות נוקבות על פרקטיקות המקובלות במלחמות עד היום, כמו הפצצות מהאוויר ושימוש באוכלוסייה אזרחית.
בסרטו החדש חוזר ריתי פאן אל הטכניקה ששימשה אותו בסרטו המועמד לאוסקר "התמונה החסרה" – אנימציית סטופ-מושן של פסלוני חימר. המאסטר הקמבודי, שסרטו החדש זיכה אותו בדב הכסף בפסטיבל ברלין האחרון, שוזר אנימציה וקטעי ארכיון, בורא מציאות שבה בעלי-החיים השתלטו על העולם, ומעלה שאלות נוקבות על הרוע האנושי.
עשר שנים לאחר "אבק אמריקאי", הקולנוען הצרפתי ארנו דה-פאלייר מגיע לפסטיבל ברלין עם "יומן אמריקאי". הסרט החדש ממשיך את הקו הסגנוני וההיסטורי של עבודתו הקודמת באמצעות מסה קולנועית השוזרת מגוון רחב של חומרי ארכיון פרטיים ולא מוכרים עם כותרות המפרידות ביניהם, ובתוך כך מכונן עבודה המציעה הרהור מחשבתי לצד פואטיקה יוצאת דופן.
ב-1 בפברואר 2021 השתלט צבא מיאנמר על מוסדות השלטון וכבש את המדינה. המוחים והמפגינים הוכו ואף נורו למוות על-ידי החיילים. פעילי האופוזיציה היו מודעים לכוחה של המצלמה – ולא הפסיקו לתעד. "יומני מיאנמר", שזכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל ברלין, הוא יצירה מטלטלת העושה שימוש מרשים במדיום הקולנועי כאקט של התנגדות.
