סגור
לתכנית החודשית

א-ת

כל סרטי הפסטיבל מא' ועד ת'

20 אלף מינים של דבורים

בימוי: אסטיבליז אורסולה סולגורן
| 129 דקות

סרט הביכורים היפהפה הזה, שהשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל ברלין, זיכה את הילדה סופיה אוטרו בפרס לשחקנית הטובה ביותר. זוהי דרמה משפחתית שצולמה בחבל הבאסקים, העוקבת אחר חופשת הקיץ של אם ושלושת ילדיה. הקולנוענית הספרדייה אסטיבליז אורסולה סולגורן מטפלת ברגישות ובכישרון רב בסוגיות מורכבות של זהות מגדרית בקרב ילדים.

Canale Grande

בימוי: פרידריקה פצולד
| 88 דקות

הצלמת, השחקנית ואמנית הווידיאו והמיצב פרידריקה פצולד מגדירה את סרטה Canale Grande "מחאה נגד ההאחדה של עולם התמונות... קריאה לסובייקטיביות רדיקלית". הסרט צולם בברלין ובווינה. "סרט עכשווי ברעננותו, הנופים העירוניים מלאי ההשראה מזכירים כמוסת זמן" (מתוך קטלוג Diagonale).

Hello Dankness

בימוי: סודה ג'רק
| 70 דקות

אין דקה אחת צפויה בסרט החדש של צמד האמניות האוסטרליות "סודה ג'רק". באמצעות חיתוך והדבקה של קטעים מסרטים מוכרים ושימוש מרהיב בטכנולוגיית דיפ־פייק, השתיים מגוללות את סיפורה האימתני של הפוליטיקה האמריקאית בזמננו – מהבחירות שבהן ניצח טראמפ ועד פרוץ מגפת הקורונה.

JFK

JFK: תיק פתוח

בימוי: אוליבר סטון
| 188 דקות

סרטו רחב היריעה של אוליבר סטון, המשלב קטעים מבוימים ותיעודיים, מעז לשאול האם רוצחו של הנשיא קנדי אכן היה לי הארווי אוסוולד. לא בטוח, עונה הבמאי – ופורש רשת סבוכה של קונספירציות הקושרת את הבית הלבן עם הקובנים, המאפיה והשירותים החשאיים. "JFK: תיק פתוח" זכה לשבחי הביקורת ונחל הצלחה מסחרית, ובמקביל עורר דיון ציבורי נרחב.

אאוריקה

בימוי: ליסנדרו אלונסו
| 146 דקות

שלושה חלקים מרכיבים את סרטו החדש של הקולנוען הארגנטינאי ליסנדרו אלונסו. הוא נפתח כמערבון בשחור־לבן, לאחר מכן משייט אל ארצות־הברית של ימינו ועוקב אחר שוטרת ממוצא ילידי במשמרת לילה – ולבסוף הוא מגיע אל הג'ונגל הברזילאי של שנות ה-70. מסע קולנועי משונה ומפתיע שלא ישאיר אף צופה אדיש.

תיעודי

אבא שלי בענן

בימוי: רות פתיר
| 25 דקות

הבמאית רות פתיר מנסה (ונכשלת) להשתמש בטכנולוגיות חדשות כדי לרקוד עם אביה המנוח, מהנדס טכנולוגיה וטכנופיל עם תשוקה כמוסה למציאות וירטואלית. יומן האנימציה שלה מציג את הקושי של הטכנולוגיה להשיב לה את מה שאיבדה.

משאיות הקולנוע

האביר האפל

בימוי: כריסטופר נולאן
| 152 דקות

כריסטיאן בייל והבמאי כריסטופר נולאן חוזרים לעבוד יחד לאחר ההצלחה חסרת התקדים שנחל סרטם המשותף הקודם, "באטמן מתחיל". הפעם הצטרפו לקאסט הית לדג'ר בתפקיד הג'וקר וארון אקהרט כהארווי דנט, התובע הכללי. בעזרת דנט וסגן מפקד המשטרה ג'ים גורדון (גארי אולדמן), באטמן (בייל) מנסה למגר סופית את הפשע המאורגן מהעיר גותהאם. בהתחלה נדמה שהמשימה מתקדמת בהצלחה – אך במהרה השלושה נופלים טרף לגאון פשע חדש, הג'וקר, שמדרדר את גותהאם לאנרכיה ודוחק את באטמן אל עבר הגבול שמפריד בין גיבורים ופורעי חוק.

האומר לא

בימוי: תמר נסים
| 11 דקות

משלחת יוצאת למסע בחיפוש אחר מרפא למגפה. ילד המתלווה למשלחת לא עומד בתלאות הדרך. האם יסכים להקריב את עצמו למען המשימה? מחזהו של ברכט, בביצועם של נכי צה"ל, נטען ברובד מקומי על משמעות הסירוב.

עלילתי

אור פנס יחיד

בימוי: שי־לי עטרי
| 29 דקות

על אספלט של חניון דיירים בתל־אביב ללי עוברת תקיפה מינית. ערה, אך לא מסוגלת להזיז עפעף, היא מביטה באור שבוקע מפנס הרחוב. למחרת ללי מתעוררת למציאות שהיא מסרבת לקבל.

אורלנדו

בימוי: סאלי פוטר
| 93 דקות

העיבוד המפתיע של סאלי פוטר לרומן המהפכני של וירג'יניה וולף כבר חצה את גיל 30, אך גם כיום קשה להישאר אדישים לחזון מלא התנופה של הבמאית, שהיה חלק מפסטיבל ירושלים ב-1993. השנה היא 1610 ואורלנדו (טילדה סווינטון) מתאהב באשה רוסייה. ב-1650 הוא הופך למשורר. ב-1700 הוא נודד לאסיה, ובערך אז הוא הופך לפתע לאשה.

אורלנדו, הביוגרפיה הפוליטית שלי

בימוי: פול ב' פרסיאדו
| 98 דקות

"כפי שכתבת את הביוגרפיה שלי בטרם נולדתי, החלטתי לשלוח לך מכתב לאחר מותך" – כך פונה הבמאי פול ב' פרסיאדו לווירג'יניה וולף, שב-1928 פִרסמה את "אורלנדו", הרומן הראשון על שינוי מין. העיבוד הקולנועי החופשי עד מאוד של ספרה כולל טרנסים, טרנסיות וא־בינארים מכל הגילים, ומקריס את המחיצות בין אמנות, תעודה, עבר ועתיד. זוכה ארבעה פרסים בפסטיבל ברלין.

אחוות הסאונה

בימוי: אנה הינטס
| 89 דקות

במחוזות הכפריים של דרום אסטוניה מתקיימת מסורת ייחודית ועתיקת יומין של סאונות. סרטה התיעודי של אנה הינטס מתמקד באחווה הנשית הנוצרת במהלך הטקסים הללו ומצליח ללכוד את האינטימיות, הכּנות והאמון שנבנים בין האדים, בגופים חשופים. זוכה פרס הבימוי בפסטיבל סאנדנס.

איידהו שלי

בימוי: גאס ואן־סנט
| 105 דקות

מייק (ריבר פיניקס) עובד בזנות וסובל מנרקולפסיה. סקוט (קיאנו ריבס) נחוש למרוד באביו, ראש עיריית פורטלנד. יחד הם יוצאים לנדודים שבמהלכם הם מתוודעים למכרים משונים ובני משפחה אבודים. "איידהו שלי", שהוקרן בפסטיבל ירושלים בשנת 1992, זכה למעמד של קלאסיקה מקורית והומניסטית על הצעירים של אז, שנכון להיום כבר מנהלים את העולם.

איך האגם הפך לנהר

בימוי: סוון סמולניק
| 13 דקות

לאחר שנים של נתק ושתיקה, איש צעיר טס להיפגש עם אמו כדי לשוחח עמה לראשונה בחייו על החותם הבל יימחה של ילדותו הגנובה שהיא ואביו המכור לסמים חרטו בו.

איך לעשות סקס

בימוי: מולי מנינג־ווקר
| 98 דקות

סרט הביכורים של מולי מנינג־ווקר זכה בפסטיבל קאן האחרון בתחרות "מבט מסוים". הסרט עוקב אחר שלוש נערות בריטיות שטסות לאחת מאותן חופשות קפריסאיות המבוססות על מסיבות בריכה וצריכת אלכוהול. אחת מהן טרם איבדה את בתוליה, ומופעל עליה לחץ רעיל ומסוכן לעשות זאת. התוצאה הרגישה והמרגשת היא אחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו במסגרת מהפכת MeToo.

 

איך לפוצץ צינור נפט

בימוי: דניאל גולדהבר
| 104 דקות

קבוצה של פעילים סביבתיים מאזור קליפורניה מחליטה להוציא לפועל משימה נועזת שמטרתה לחבל בצינור נפט. לכל אחד מהם מניע אישי משלו, ולכולם יחד שאיפה משותפת: לחולל צדק היסטורי. דרמת מתח מבוימת לעילא שזכתה לכינוי "אבן דרך תרבותית" ב"ניו־יורק טיימס" וגרפה שלל פרסים ושבחים מאז הקרנת הבכורה שלה בפסטיבל טורונטו.

 

אלה אינם הדימויים שלי (לא שם ולא כאן)

בימוי: אירית בצרי
| 80 דקות

"אלה אינם הדימויים שלי (לא שם ולא כאן)" משלב מרכיבים מז'אנרים שונים (קולנוע תיעודי, נסיוני, עלילתי, סרט מסע ומסה קולנועית) ומעמיד בסימן שאלה את האופן שבו אנו רואים ומציגים את המציאות. הסרט עוסק במסעה של יוצרת קולנוע מערבית נטולת אשליות, מלווה על ידי מדריך עיוור למחצה, ומפגש שלה עם יוצר קולנוע מקומי. מה המשמעויות השונות של המילה "מקום": אתר פיזי, טריטוריה, הקשר, מצב ובית. הוא עוסק ביכולת להיות במקום שלך ולהיות במקום (של אדם) אחר, בזהות ואחרוּת, באינטימיות וריחוק.

אלוהי

בימוי: אדי אלקזר
| 88 דקות

בעולם מכושף ומנוכר, מדען גאון מקדיש את חייו לפיתוח נסיוב שיעניק לו חיי נצח. עשרות שנים לאחר מכן, בנו הגלמוד מפקח על תהליך הייצור של החומר המסתורי, שמטבע הדברים הופך למשאת נפשם של גורמים עוינים. מכאן ואילך: נערות פיתוי, נסיונות חטיפה ומחוות סוחפות ליצירות מדע בדיוני ופנטזיה מהמאה שעברה.

אלף ואחד

בימוי: איי. וי. רוקוול
| 117 דקות

סרט הביכורים של איי. וי. רוקוול זכה בפרס הגדול בפסטיבל סאנדנס האחרון – ובצדק רב. הסרט עוקב אחר אשה שחורה מהארלם שחוטפת את בנה משירותי הרווחה ומתחילה לגדל אותו לבדה. הדרמה הזו מתחילה בשנות ה-90 ומלווה את האם והילד במשך שלושה עשורים. התוצאה היא דיוקן אינטימי של משפחה אחת ובה בעת אפוס על עיר שלמה.

אמא אדמה

בימוי: סוואנה ליף
| 97 דקות

ג'יה היא אם חד הורית צעירה. כעת, כשהיא שוב בהריון, היא יוצאת למאבק במערכת כדי להשיב לחזקתה את שני ילדיה, שנמסרו למשפחת אומנה. כדי לנצח יהיה עליה להוכיח שהיא אשה אחראית ושומרת חוק, ולגייס לצדה את הקהילה שבה היא חיה. המבקרים שיבחו את סרט הביכורים העדין והנוגע של סוואנה ליף, שהוצג בהקרנת בכורה בפסטיבל סאנדנס.

אמא גלוריה

בימוי: מארי אמשוקלי
| 83 דקות

קליאו בת השש, גיבורת הדרמה המתוקה הזו, ריגשה עמוקות את הקהל בפסטיבל קאן האחרון. הסרט, שהפך לשיחת היום בריביירה, משרטט את הקשר המיוחד בין הילדה הפריזאית למטפלת שלה, גלוריה, ילידת כף־ורדה. כשמגיע זמנה של גלוריה לשוב למולדתה, השתיים מבינות שעליהן לצבור כמה שיותר זכרונות בקיץ האחרון שלהן יחד.

אמון מוחלט

בימוי: ג'יאלינג ז'אנג
| 97 דקות

סרטה התיעודי של ג'יאלינג ז'אנג עוקב אחר אזרחים סינים שהעזו להתבטא נגד השלטון וחושף דרך עיניהם את מה שזרים יכלו עד עתה רק לדמיין: מציאות מבעיתה של פיקוח וצנזורה תמידיים, המגובים בטכנולוגיה מתקדמת לזיהוי פנים ודירוג אזרחים לפי התנהגותם. המצב הוחמר מאז פרוץ מגפת הקורונה, שסיפקה לממשל תירוץ נוסף לפגוע בחירויות הפרט.

אנטומיה של נפילה

בימוי: ז'וסטין טרייה
| 151 דקות

יצירת המופת שזכתה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, בבימויה של הקולנוענית הצרפתייה ז'וסטין טרייה. עלילת הסרט עוקבת אחר סופרת מצליחה (סנדרה הולר, "טוני ארדמן") שבן זוגה מוצא את מותו בנפילה מחלון. החקירה שוללת את האפשרות שמדובר בתאונה. האם הוא שם קץ לחייו, או שמא היא דחפה אותו? חקר האמת יעלה שאלות נוקבות על זוגיות, הורות והדינמיקה בין המגדרים.

תיעודי

אני רואה אותך

בימוי: אדם ויינגרוד
| 19 דקות

לאחר 25 שנות עיוורון, דן מקבל הזדמנות לראות את אשתו וילדיו בפעם הראשונה – ואולי גם האחרונה.

האסיר X

בימוי: הילה מדליה, עמוס רוברטס
| 106 דקות

בדצמבר 2010 נמצא אסיר מת בתאו בכלא איילון. השומרים לא ידעו את שמו ומה הפשע שביצע. הם קראו לו "האסיר X". רק אחרי שנתיים נחשפה הפרשה, ואיתה מתגלה כי התאבדותו המפתיעה של סוכן המוסד האנונימי היא רק קצה הקרחון של מסכת הכשלים, הטעויות וניסיונות ההשתקה של הממסד הישראלי.