קופות
הגעה
אוליבר סטון הוא אחד הקולות החשובים ביותר בתרבות האמריקאית העכשווית. כיאה לשמו, סטון הפך כל אבן כדי לגלות את האמת על ההווה והעבר של מולדתו. הוא עשה זאת דרך קולנוע פוליטי ואקטיביסטי, סוחף וקומוניקטיבי, שהוליד כמה מהסרטים ההוליוודיים האיקוניים ביותר של ארבעת העשורים האחרונים.
סטון נולד ב-1946, שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, וב-1967 התגייס לצבא האמריקאי ושירת במלחמת וייטנאם. מלחמה זו עמדה במרכזם של כמה מסרטיו הגדולים ביותר. "פלאטון" (1986), שזכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר וזיכה את סטון גם בפרס הבימוי, התמקד בעימות הצבאי. "נולד בארבעה ביולי" (1989) עסק בימים שאחרי השירות והציג את סיפורו של רון קוביק, שנפצע בווייטנאם והפך לפעיל מרכזי בתנועה נגד המלחמה. יחד, צמד הסרטים הזה מספק את אחת האמירות החשובות ביותר על המלחמה השנויה במחלוקת ותוצאותיה. במאים רבים אמנם עסקו בה, אך מעטים עשו זאת בלהט, במחויבות ובעומק כמו סטון – ובשילוב כזה בין ניסיון אישי וכישרון קולנועי.
סטון עסק גם בשניים מהנשיאים האמריקאים שכיהנו בזמן מלחמת וייטנאם, בסרטיו "JFK: תיק פתוח" מ-1991, שפתח מחדש את הדיון סביב רצח קנדי (דיון שאותו המשיך לפני שנתיים בסרטו התיעודי המרתק "JFK: מבעד למראה", שהוצג בהקרנת בכורה ישראלית בפסטיבל ירושלים) – וב"ניקסון" מ-1995, ששירטט את דיוקנו של אחד הנשיאים המושמצים בתולדות אמריקה, שהמשיך אך גם סיים את המלחמה. מאוחר יותר, סטון היה גם הראשון ליצור ביוגרפיה קולנועית של ג'ורג' בוש הבן, נשיא אמריקאי שהיה שנוי במחלוקת לא פחות מניקסון. בצד השני של הספקטרום, סטון ביים סרט ביוגרפי על אדוארד סנודן, שגלה מארצות־הברית לאחר שחשף סודות מדינה מטעמים אידיאליסטיים.
ב-1987 יצר סטון את "וול סטריט", כנראה הסרט המזוהה ביותר עם העידן השמרני והאולטרה קפיטליסטי של הנשיא רייגן. האצבע שלו נשארה על הדופק גם לאחר מכן, באמצע שנות ה-90, כשביים את "רוצחים מלידה" (1994), שדן באחת התופעות המאפיינות ביותר של אמריקה בדורנו – ההערצה התקשורתית החולנית לרוצחים סדרתיים.
סטון הגיע גם לאזורנו, כשביים לפני שני עשורים את הסרט התיעודי "פרסונה נון־גרטה" (2003) על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. רשימת הקרדיטים שלו עוד ארוכה, וכוללת את "יום ראשון הגדול" (1999), מסרטי הפוטבול הגדולים בכל הזמנים, ותסריטים שכתב לכמה קלאסיקות מודרניות, בהן "אקספרס של חצות" (1978) ו"פני צלקת" (1983). בסרטו התיעודי החדש, "גרעין עכשיו", סטון בוחן את האפשרות להתמודד עם משבר האקלים באמצעות מעבר מדלקים מאובנים לאנרגיה גרעינית. הסרט הוקרן בבכורה בפסטיבל ונציה האחרון ואנחנו שמחים להציגו השנה בירושלים.
סטון מעולם לא חשש לעסוק בנושאים טעונים, ואף פעם לא היסס להביע את דעתו. הוא עשה זאת באמצעות קולנוע מחשמל ואפקטיבי, שהגיע לקהל רחב של צופים וצופות מכל צדי המתרס. התסריטים שלו הולידו כמה מהשורות המצוטטות ביותר בתולדות הוליווד העכשווית, וסיפקו לכמה שחקנים את התפקידים הגדולים ביותר בקריירה שלהם. עבודת הבימוי שלו הפיקה את המיטב מכל אמצעי המבע הקולנועי – עריכה, מוזיקה, צילום ועוד.
מובן שהנושאים שבהם עסק סטון, למשל המלחמה ותוצאותיה, אינם זרים לקהל הישראלי. סרטיו זכו תמיד לחשיפה, לפופולריות ולתהודה בישראל, ועוררו שיח גם אצלנו. אנו גאים להעניק לו אות הוקרה ולהודות לו על הסרטים הקאנוניים שיצר ועל השאלות שהם חייבו אותנו לשאול.