יומן שדה

סרטו של עמוס גיתאי מ-1983, החלק השלישי בטרילוגיה שכללה את "בית" (1980) ו"ואדי" (1981), מתעד את פעילות צה"ל בשטחים לפני ובזמן מלחמת לבנון, וכולל ראיונות עם חיילים, עם מתנחלים ועם תושבים פלסטינים. בידי גיתאי וצוותו, המצלמה אינה מבקשת לתפקד כעין אובייקטיבית, אלא להפך: היא משמשת ככלי לביטוי עמדה חתרנית ביחס לכיבוש, וממשיכה לתעד גם כשההוראות הרשמיות מצוות אחרת. בהתאם, התוצאה הסופית היא מרד בשיח הנורמטיבי על הסכסוך כפי שהוא מתנהל בתקשורת הישראלית. גיתאי עצמו הגדיר את יצירתו כתיעוד של "האמצעים בהם מתרצים לעצמם אנשים מדוע הם כובשים. זהו גם סיפור על אי-יכולתו של הכובש להתבונן במעשיו, תוך בריחה לערכים אבסטרקטיים (אלוהים, לאומנות, ביטחון) והפיכתם לאמצעי להצדקת מעשיו".