היו זמנים באמריקה

סרטו האפי של סרג'יו ליאונה, שהוקרן בפסטיבל ירושלים בשנת 1984, ראוי לכל סופרלטיב אפשרי: זה אחד מסרטי המאפיה האיקוניים בכל הזמנים, אחד הסרטים הגדולים שנוצרו על יהדות ארצות־הברית – ובכלל, אחת הקלאסיקות הגדולות של שנות ה-80. לאחר שגילם את ויטו קורליאונה הצעיר בסרט ההמשך של "הסנדק", רוברט דה־נירו שוב מגלם מאפיונר, אבל הפעם יהודי. דרכו מציג "היו זמנים באמריקה" את סיפורה של המאפיה היהודית בניו־יורק משנות ה-20 ועד שנות ה-60. בזכות תצוגות המשחק של דה־נירו ושל כמה כוכבים אחרים, בהם ג'יימס וודס וג'ניפר קונלי, והודות לבימוי הווירטואוזי של ליאונה, מאסטר שהיה כאן בשיאו, והמוזיקה של שותפו הקבוע אניו מוריקונה – הסרט ראוי לכל הכתרים שקשרו לו, ואף אפשר לומר שהוא השתבח כמו יין. הגרסה המלאה של "היו זמנים באמריקה" נמשכת 251 דקות, אך היא אינה משעממת לרגע – ואף משאירה טעם של עוד.