סגור
לתכנית החודשית

קלאסיקות

סרטי העשור הראשון של פסטיבל הקולנוע

פסטיבל הקולנוע ירושלים, שנוסד ב-1984, מתקיים השנה בפעם ה-40. אין דרך טובה יותר לחגוג את המאורע מאשר להביט לאחור, אל המהדורות הקודמות שלו. העיון בקטלוגים השונים מספק חוויה מסחררת. הוא מעניק הצצה לתמורות שחלו באמנות השביעית לאורך השנים – סגנונות שהלכו והתפתחו, טרנדים שאולי פרחו בשעתם אך לאחר מכן חלפו, וגם לא מעט הישגים קולנועיים שהקדימו את זמנם.

מאז ומתמיד היטיב הפסטיבל לסמן קולות חדשים ומבטיחים. במהדורותיו השונות הוקרנו סרטי הביכורים של יוצרים עלומים דוגמת ג'ים ג'רמוש, וונג קאר־ואי, בונג ג'ון־הו,  קוונטין טרנטינו, נורי בילגה ג'יילאן וספייק לי. ולצד זאת תמיד הקפידו בפסטיבל להקדיש תוכניות נרחבות לקולנוע קלאסי והקרנת עותקים משוחזרים, בין השאר מתוקף החיבור שלו עם ארכיון הסרטים.

לטובת החגיגות יצרנו תוכנית של 40 סרטים ממהדורות הפסטיבל השונות. מלאכת הבחירה הופקדה בידי אווה קאהן, מנהלת שבוע הביקורת בפסטיבל קאן, ועמה מנכ"לית קרן הקולנוע הישראלי נועה רגב (שניהלה את הסינמטק והפסטיבל במשך עשור), מנכ"ל הסינמטק והפסטיבל רוני מהדב־לוין והמנהל האמנותי אלעד סמורזיק. וכך נבחר סרט אחד מכל שנה, מ-1984 ועד ימינו.

את סרטי העשור הראשון, כולם בעותקים חדשים ומשוחזרים, אנו גאים להקרין במהלך הפסטיבל ה-40. 

אורלנדו

בימוי: סאלי פוטר
| 93 דקות

העיבוד המפתיע של סאלי פוטר לרומן המהפכני של וירג'יניה וולף כבר חצה את גיל 30, אך גם כיום קשה להישאר אדישים לחזון מלא התנופה של הבמאית, שהיה חלק מפסטיבל ירושלים ב-1993. השנה היא 1610 ואורלנדו (טילדה סווינטון) מתאהב באשה רוסייה. ב-1650 הוא הופך למשורר. ב-1700 הוא נודד לאסיה, ובערך אז הוא הופך לפתע לאשה.

איידהו שלי

בימוי: גאס ואן־סנט
| 105 דקות

מייק (ריבר פיניקס) עובד בזנות וסובל מנרקולפסיה. סקוט (קיאנו ריבס) נחוש למרוד באביו, ראש עיריית פורטלנד. יחד הם יוצאים לנדודים שבמהלכם הם מתוודעים למכרים משונים ובני משפחה אבודים. "איידהו שלי", שהוקרן בפסטיבל ירושלים בשנת 1992, זכה למעמד של קלאסיקה מקורית והומניסטית על הצעירים של אז, שנכון להיום כבר מנהלים את העולם.

היו זמנים באמריקה

בימוי: סרג'יו ליאונה
| 251 דקות

סרטו של סרג'יו ליאונה, שהוקרן בפסטיבל ירושלים בשנת 1984, ראוי לכל סופרלטיב אפשרי: זה אחד מסרטי המאפיה האיקוניים בכל הזמנים, אחד הסרטים הגדולים שנוצרו על יהדות ארצות־הברית – ובכלל, אחת הקלאסיקות הגדולות של שנות ה-80. הסרט סוקר את חייו של גנגסטר יהודי (רוברט דה־נירו) ומציג דרכו את סיפורה של המאפיה היהודית בצורה אפית ובלתי נשכחת.

זרים יותר מגן עדן

בימוי: ג'ים ג'רמוש
| 89 דקות

סרטו של ג'ים ג'רמוש זכה להצלחה יוצאת דופן עם צאתו, הפך לסרט פולחן ושינה לעד את הקריירה של ג'רמוש ואת הקולנוע העצמאי באמריקה. בדומה לכמה מסרטיו הבאים, גם כאן מוצג בשחור־לבן ובהומור יבש ואבסורדי סיפורן של דמויות משולי החברה – במקרה זה מהגר ניו־יורקי בטלן שיוצא למסע באמריקה עם בת דודתו הצעירה וחברו הטוב.

חסד מופלא

בימוי: עמוס גוטמן
| 99 דקות

יונתן, בחור צעיר, עבר לגור בתל־אביב, אך הוא אינו מאושר. הוא פוגש את תומאס, גבר מבוגר ממנו שחזר ארצה אחרי שנים רבות בניו־יורק, המסתיר את היותו חולה איידס. בין השניים מתפתח קשר הססני. יונתן נלהב, אך תומאס יודע שהקשר ביניהם הוא בהכרח זמני. הסרט זכה בפרס וולג'ין בפסטיבל ירושלים ב-1992, ונחשב לפסגת יצירתו הקולנועית של עמוס גוטמן.

מקס אהובי

בימוי: נגיסה אושימה
| 98 דקות

סרטו הלפני אחרון של נגיסה אושימה עוקב אחר פיטר, נספח התרבות של שגרירות בריטניה בפריז, שמתגורר עם רעייתו מרגרט ובנם בדירה מפוארת המשקיפה על הגדה הימנית. האשה נעלמת מדי פעם מהבית, והבעל החשדן שוכר בלש פרטי – שמבשר לו שהרעיה שכרה דירה עם מאהב אלמוני. לתדהמתו, הבעל הנבגד מגלה שהמאהב הוא למעשה שימפנזה.

סוויטי

בימוי: ג'יין קמפיון
| 97 דקות

סרט הביכורים המרהיב של ג'יין קמפיון ("הפסנתר", "כוחו של הכלב"), זוכת האוסקר ודקל הזהב. עלילתו עוקבת אחר שתי אחיות: קיי, פקידה נוירוטית עם אמונה בלתי מסויגת במגידי עתידות, ואחותה סוויטי, שמתנחלת בביתה עם חברה הערמומי. במסגרת נסיונותיהן למצוא ייעוד ושלווה, השתיים נאבקות זו בזו, בחבריהן ובהוריהן.

פרידה ארוכה

בימוי: קירה מוראטובה
| 97 דקות

סרטה הנפלא של הבמאית האוקראינית קירה מוראטובה צולם ב-1971 אך נחשף במערב רק בשלהי שנות ה-80. במרכזו ניצבת פועלת קשת יום שבעלה נטש אותה ואת בנה לפני שנים ארוכות. הטעם היחיד לחייה הוא הבן, סשה, נער מתבגר נבוך וחסר ביטחון. אחרי שהוא מבלה חופשה עם אביו – לראשונה מזה שנים – הוא שב הביתה, ומשהו משתנה.

קו כחול ודק

בימוי: ארול מוריס
| 106 דקות

ב-1976, שוטר מדאלאס עיכב מכונית חשודה – ונורה למוות. המשטרה עצרה את הנער דייוויד האריס, שהתרברב בפני חבריו שהרג שוטר, אך בחרה להאמין לטענתו כי הרוצח הוא הטרמפיסט רנדל אדאמס, שבהמשך הורשע ונידון למוות. בסרטו המסוגנן, המכונן ופורץ הדרך של ארול מוריס, שהוקרן בפסטיבל ירושלים ב-1989, צלל היוצר התיעודי לפרשה המטרידה וחזר עם גילויים מרעישים.

הקורבן

בימוי: אנדריי טרקובסקי
| 145 דקות

אתר ההתרחשות של הסרט האחרון שביים אנדריי טרקובסקי, שהוקרן בפסטיבל ירושלים ב-1986, הוא בית שבדי מבודד לא רחוק מהים. הודעה בטלוויזיה על קטסטרופה עולמית ורעם מטוסים בשמיים מעוררים אצל הנוכחים תגובות נואשות. לאחד מהם ניתנת הזדמנות להקריב את עצמו, וכך להציל את העתיד.

רעל

בימוי: טוד היינס
| 85 דקות

ילד בן שבע יורה באביו ועף דרך החלון. מדען ביישן מזקק את הורמון היצר המיני ולוקח לגימה מסוכנת. אסיר מתאהב בעמית יפה תואר ואלים באמריקה של שנות ה-40. סרטו הארוך הראשון של טוד היינס, שזכה בפרס הגדול של פסטיבל סאנדנס והשתתף בפסטיבל ירושלים בשנת 1991, מורכב משלושה סיפורים המבוימים בסגנונות שונים ומדגים מהי תעוזה יצירתית.