סגור
לתכנית החודשית

ברוב השנה החולפת ניסינו לגשש את דרכנו בארץ לא נודעת. בשנה שעברה התקיים הפסטיבל בגרסה מקוונת ומוגבלת, ובמסגרת "אמנות בצומת" ניתנו רק פרסי הקולנוע האקספרימנטלי והווידיאו־ארט. השנה אין ספק שאנחנו נמצאים במצב רוח טוב יותר, ואנו שמחים לחזור עם תוכנית שתיקח אתכם למסע בזמן, במקום ובמרחב. כדי לסייע לנו לצאת מהמצב המצומצם הרגיל, אחרי ההקרנות יתקיימו "סנאפצ'טים" לסקרנים שירצו לשמוע עוד על היצירות השונות שיוקרנו.

דבר ראשון, התחרות לאמנות וידאו וקולנוע ניסיוני ממשיכה לעודד ולקדם יצירות של אמנים מכאן ועכשיו. מטבע הדברים, המבחר הפעם ייגע במגמות הפוליטיות והאסתטיות של התקופה הבלתי שגרתית כל כך שאנו חיים בתוכה.

לאלו הזקוקים לבריחה מחיי היומיום אנו מציעים הזדמנות לצפות בסרטים משוחזרים של יוצר מהתקופה של צ'פלין, קיטון ולנגדון – צ'רלי באוארס (1889–1946). באוארס, שיצר סרטי סלפסטיק קצרים וסרטוני אנימציה, התגלה מחדש בסוף שנות ה-60 על ידי הארכיונאי ריימונד בורד מסינמטק טולוז. הסרטים של באוארס קמו ל"חיים פרועים משלהם, שלא צייתו לשום כלל מלבד הלוגיקה של החלומות" (במילותיו של בורד).

אורי לוין, פוסט־דוקטורנטית החוקרת את הסרט האילם במכון ללימודים חזותיים באוניברסיטת דרום קליפורניה ומרצה בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל־אביב, תציג את יצירתו פורצת הדרך של באוארס ותספר עוד על השימוש שעשה באביזרים, מכשירים ואנימציה כדי לברוא עולם שעורר הערצה בקרב אישים דוגמת אנדרה ברטון והחוג הסוריאליסטי שלו.

עבודתו הקולנועית של ניר עברון "אמצעי מאוחר" מבוססת על סרטי 16 מ"מ שנמצאו בארכיון לח"י, תנועת המחתרת הציונית שפעלה בפלשתינה בתקופת המנדט הבריטי, ומעולם לא הוקרנו בפומבי. עברון ישתף אותנו בהרהוריו ובמחשבותיו על היחסים שבין מלחמה וצילום, תיעוד ותעמולה, עקבות חזותיים וחורבן. רן טל, יוצר תיעודי עטור פרסים וראש התוכנית לתואר שני בקולנוע דוקומנטרי בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל־אביב, ישוחח עם עברון אחרי ההקרנה.

אולריקה אוטינגר התחילה את הקריירה שלה כאמנית ופנתה לקולנוע – דוקומנטרי, וגם עלילתי – בסוף שנות ה-60. עבודתה משלבת פנטזיה ואתנוגרפיה, ומוסיפה קורטוב של אסתטיקה אקסטרווגנטית, הומור וסלידה מוחלטת ממוסכמות. יעל מזור, דוקטורנטית ומרצה בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל־אביב, תספק עוד מידע ורקע על יצירתה של אוטינגר. מחקרה מתמקד בקולנוע הגרמני דרך הפריזמות של היסטוריה, זיכרון והיסטוריוגרפיה קולנועית.

ודבר אחרון חביב, באתר הפסטיבל תוכלו לצפות אונליין בשלוש הרצאות מרתקות ומעוררות מחשבה שלורי אנדרסון הכינה עבור סדרת נורטון היוקרתית של אוניברסיטת הרווארד תחת הכותרת "להעביר את המלחמה בלעדיך". סדרת ההרצאות של אנדרסון מתרחקת מהתפיסה של "ראשים מדברים" – היא מציגה צירוף של רקעים וירטואליים ומשלבת היסטוריה, אמנות, קולנוע, אנימציה, מוזיקה, בריאן אינו, פרויד ועוד. הנושאים של כל אחת מהרצאותיה, שאורכן שעה, הם "הנהר", "היער" ו"אבנים". "אשתדל לספר לכם מה שאני יודעת על מוזיקה ועל חיים", היא אומרת, ובהחלט שווה להקשיב לה!

מקווים יהיה לכם ולכן פסטיבל מהנה!    

ויויאן אוסטרובסקי וסלה־מנקה

התחרות לאמנות וידיאו וקולנוע נסיוני 2021

74 דקות

Enter The View כרם נאטור | בא הביתה מיכאל ליאני | פאבליק סטוראז' אליזבת לוין | How To Be Alone נטע מוזס | השהייה רעות קרן | ללא שם אנדריי לוזוביק | התאבכות הורסת ציון אברהם חזן, קרן בן־אלטבט, אבנר מרים־עמית

לגלות את צ'רלי באוארס

מסוף שנות העשרה של המאה ה-20, צ'רלי באוארס ביים, כתב וכיכב בסדרה של סרטי סלפסטיק סוריאליסטיים מלאי דמיון. התוכנית מורכבת משלושה סרטים נדירים שטרם הוקרנו בישראל.

ניר עברון | אמצעי מאוחר (2020)

הסרט "אמצעי מאוחר" מבוסס על תיעוד נדיר שנמצא על גבי סרטי צילום בפורמט 16 מ"מ בארכיון עמותת ארגון המחתרת היהודית לח"י (לוחמי חירות ישראל) בתל־אביב. לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם יוצר הסרט בהנחיית הבמאי רן טל.

קליגרמה פריזאית

בימוי: אולריקה אוטינגר
| 129 דקות

ב-1962, כשהיא נחושה להפוך לאמנית גדולה, עברה אולריקה אוטינגר להתגורר בפריז. בסרטה החדש חוזרת האמנית והקולנוענית הגרמנייה המוערכת אל אותם ימים ויוצרת פואמה קולנועית שהיא שילוב של דיוקן עצמי ודיוקן של הבירה הצרפתית, היוצרים יחד דיאלוג מנוסח היטב בין העבר וההווה.

לעבור את המלחמה בלעדיך: רקעים וירטואליים מאת לורי אנדרסון

לצפייה מקוונת בתאריכים 24.08-18.09.2021

האמנית המפורסמת, הנועזת ופורצת הדרך לורי אנדרסון תהיה האורחת במפגש המקוון שלנו. במהלך עבודתה חבשה אנדרסון כובעים רבים: אמנית חזותית, מבצעת, מספרת סיפורים, מלחינה, משוררת, אשפית מוזיקה אלקטרונית, יוצרת סרטים, זמרת ונגנית. אנדרסון תוביל את המשתתפים בשבילי פנטזיות הבריחה שלה ותשתף הרהורים על ספרים, מוזיקה, החיים, הזיכרון, התפיסה האנושית וכיוצא באלו. אנדרסון מנסה ליצור עבודה מקוונת "חיה ככל האפשר" ולגרום לנו לשכוח את המגבלות שמגפת הקורונה מטילה עלינו. שלוש הרצאות עוסקות באתגרים שניצבים בפנינו כאמנים וכאזרחים בשעה שאנו מנסים להמציא מחדש את התרבות שלנו באמצעות ערפול ויופי.

אוזינימאז'

בימוי: אולריקה אוטינגר
| 10 דקות

מונטאז' של תיעוד ארכיטקטוני תעשייתי, נוף עירוני של ברלין וסצנות מתוך טרילוגיית ברלין של אולריקה אוטינגר: "כרטיס ללא חזרה", "פריק אורלנדו" ו"דוריאן גריי במראת העיתונות הצהובה". קצרים – אולריקה אוטינגר

אסתר

בימוי: אולריקה אוטינגר
| 31 דקות

סיפור על "הימים שבהם היהודים מצאו מנוחה מאויביהם, ועל החודש שהוסב מכאב לשמחה, מאבל ליום חג". מסופר על ידי ג'ורגי קונראד, בביצוע מהגרים ממרכז ומדרום־מזרח אירופה. קצרים – אולריקה אוטינגר

בא הביתה

בימוי: מיכאל ליאני
| 13 דקות

"בא הביתה" מחדד היבטים תרבותיים משמעותיים ועם זאת בלתי מוכרים, בלתי מובחנים, בזהות של ציבור גדול ודומיננטי בישראל. הוא עושה זאת דרך התמקדות ב"קהילת מקום" בעיר הולדתו של מיכאל ליאני, מגדל־העמק, בתיווך הדדי של משפחתו הקרובה. התחרות לאמנות וידיאו וקולנוע נסיוני 2021

התאבכות הורסת

בימוי: ציון אברהם חזן, קרן בן־אלטבט, אבנר מרים־עמית
| 8 דקות

יוצרי הסרט נפגשים כדי לשיר באופן הבא: פתח הפה של האחד מכסה את פתח אפו של האחר, בעודם שואפים, נושפים ושרים בתוך מערכות הנשימה זה של זה. הרטט שנוצר במפגש נובע מהתנגשות והתמזגות גלי הקול בתוך חללי הגוף המשותפים. התחרות לאמנות וידיאו וקולנוע נסיוני 2021

סופרביה

בימוי: אולריקה אוטינגר
| 16 דקות

סופרביה – הגאווה היא הראשונה מבין שבעת החטאים. תהלוכת הניצחון של ערימת השחת הענקית כסמל להבלים אנושיים הופכת למצעד צבאי של מחוות פתאומיות, פונקציונליות ויהירות. השברים והמקצבים המוזיקליים המגוונים מבהירים את מונטאז' הפרטים בתהלוכת הניצחון המבוימת, לצד תמונות דוקומנטריות. קצרים – אולריקה אוטינגר

עדיין זז

בימוי: אולריקה אוטינגר
| 29 דקות

במקום רחוק וקרוב, חפצים ממשיכים לחיות מתוקף הזיכרון והמשמעויות שמעניקים להם בני האדם. חפצים בשימוש: מתוך האוסף האפריקאי של אבי וחדר הקסמים שלי; תצלומים משנות ה-70; פרגמנט מסרט סופר 8 שהתגלה מחדש, ובו תיעוד של מסיבת יום ההולדת של ליל פיקארד בגלריה ורנר קונזה בשנת 1974 לערך. קצרים – אולריקה אוטינגר

פאבליק סטוראז'

בימוי: אליזבת לוין
| 11 דקות

הסרט בוחן שלושה דורות של נשים המחפשות את זהותן בתוך ההיסטוריה המשותפת שלהן. פתיחת תיק אימוץ חסוי משנת 1927 זולגת אל טראומות מרכזיות בחייהן של כל אחת מהנשים. הנרטיב נרקם מתוך מסמכים ביורוקרטיים ומכתבים אישיים, על רקע תצלומים משפחתיים שהצטברו במשך 80 שנה, בשילוב ציורים ותצלומים שיצרה האמנית בהשראתם. התחרות לאמנות וידיאו וקולנוע נסיוני 2021