לא היה לי לאן ללכת

ג'ונאס מקאס, הסנדק של קולנוע האוונגארד האמריקאי, מתמסר בגיל 94 לעדשת המצלמה של האמן הסקוטי הנודע דאגלס גורדון. מבעד לקולו הרועם, שטף זכרונותיו וקווי אופיו העזים עולה תקופה דואבת מצעירותו: ימיו כפליט ליטאי הנס על נפשו במלחמת העולם השנייה. בדומה ליוצרו של הסרט ולמושאו, גם התוצאה שלפנינו אינה שגרתית, והקונבנציות הקולנועיות המקובלות נדחקות לשוליים. כדי ללכוד את רוחות האימה, המחסור והתושייה המאפיינות את חייו של שורד מגייס גורדון טכניקות עריכה שונות ומשונות, ולעתים קרובות אף עושה את הבלתי ייעשה ומחשיך את המסך לחלוטין. זוהי יצירה אקספרימנטלית ואינטימית הנוהגת בצורה ייחודית בחומרי הגלם שלה, ובכך מעניקה כבוד רב לדמות המרתקת שבמרכזה.