משולש העצבות

חמש שנים לאחר שזכה בדקל הזהב על "הריבוע", שיחזר רובן אוסטלונד את ההישג בסרט זה והצטרף למועדון האקסקלוסיבי של במאים שזכו בפרס היוקרתי יותר מפעם אחת. "משולש העצבות" הימם את הקהל בהקרנת הבכורה שלו בפסטיבל קאן, ומיד לאחריה היה ברור שיזכה בדקל – כך שאיש לא הופתע כשהדבר אכן קרה. גם הפעם מדובר בסאטירה מושחזת – במקרה זה, על האלפיון העליון, על משפיענים ומשפיעניות ועל פערי המעמדות. בתחילה מציג הסרט דוגמן ודוגמנית שמנהלים קשר ספק רומנטי, ספק אינטרסנטי; היא מתפארת שיש לה יותר כסף ויותר עוקבים באינסטגרם מאשר לו (ולא ברור מה חשוב יותר). לאחר מכן ייצאו השניים לשיט בספינת תענוגות, שרוב התיירים בה אוליגרכים המתייחסים בפטרונות לעובדי הסיפון. אבל את ההפתעה האמיתית הסרט שומר לסוף. "משולש העצבות" הוא סרט שלא מפסיק להפתיע, להצחיק ולהבריק. אוסטלונד מיטיב לכתוב ומפליא להשתמש במצלמה, בעריכה, במוזיקה ובצוות השחקנים והשחקניות, שבהם בולט וודי הרלסון בהופעה מדהימה כרב-חובל שיכור. זהו שיתוף הפעולה הראשון בין הבמאי השבדי והשחקן האמריקאי, ולא האחרון.

במעמד הבמאי