הבמאית הנסיונית נרציסה הירש (1928–2024) נולדה בברלין ועברה לארגנטינה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. בסוף שנות ה-60 החלה לארגן מיצגים אמנותיים, ובהמשך פנתה לווידיאו וקולנוע נסיוני והפכה לאחת הדמויות החשובות, גם אם לא המוכרות, בקולנוע הנסיוני הדרום־אמריקאי. עבודותיה הוצגו במוזיאונים ובפסטיבלים ברחבי העולם.
הקדמה: לאה מאואס
A Dios
1984 | 22 דקות | סופר 8 לדיגיטלי | סרט קול
גבר חוזר הביתה מהמלחמה, מובס. הרהור קולנועי פיוטי על גבריות.
חלוצים – מוזסוויל
1976 | 17 דקות | סופר 8 לדיגיטלי | ללא פסקול
סרט תיעודי נסיוני קצר, במבנה של "מאחורי הקלעים" של הסרט התיעודי הארוך Pioneros, שצולם במוזסוויל.
אחו
2019 | 3 דקות | סופר 8 לדיגיטלי | סרט קול | יחד עם תומאס ראוטנשטראוך
ידיה של נרציסה הירש, בת 90 פלוס, פותחות קסטת סופר 8 נוספת כדי לטעון מצלמה. במעשה שיוצר רושם של טקס העברת שרביט, הסבתא ונכדה, תומאס ראוטנשטראוך, צופים יחד בסרט של אחו שמשתלט בהדרגה על הפריים.
אלף
2005 | דקה אחת | סופר 8 לדיגיטלי | סרט קול
ה"אלף" הוא נקודת מפגש של זמן סינכרוני ודיאכרוני, מקום שבו ניתן לחוות "חיים שלמים או דקה אחת בלבד". רגעים חולפים בזה אחר זה, אך גם מתקיימים בו זמנית; כל רגע טומן בתוכו את העומק של האינסופי והנצחי.
כל שנייה מייצגת שלב אחר בחיים – מהלידה ועד המוות. ה"אלף" הוא הנקודה שמרכזת בתוכה את כל הרגעים הללו.
רפאל
אוגוסט 1984 | 12 דקות | סופר 8 לדיגיטלי | סרט קול
"הייתי שמחה מאוד איתך, ועכשיו הקנים משתחווים אל פני המים. אין בי נוסטלגיה". ביום הולדתו של רפאל מיינו, הירש יוצרת מכתב־סרט בעזרת צילומים שהשניים צילמו יחד בפטגוניה ובטיול בצ'ילה ובברזיל, לצד דימויים של גופים (ובעיקר גופים גבריים) שהיא סברה שהוא היה נמשך אליהם.
תפוחים
1969 | 5 דקות | 16 מ"מ לדיגיטלי | סרט קול
סרטיה הקצרים הראשונים של הירש תיעדו פעולות ומיצגים במרחב הציבורי ובחללי אמנות. ב-Manzanas חילקו האמנים מאות תפוחים לעוברים והשבים באחד הצמתים הסואנים במרכז העסקים של בואנוס־איירס.
בתמיכת מכון גתה ירושלים
תודות ליעל גולדמן, מעין שלף ממכון גתה, עירית כרמון־פופר ודברה קפלן
