אלה אינם הדימויים שלי (לא שם ולא כאן)

הסרט "אלה אינם הדימויים שלי (לא שם ולא כאן)" משלב מרכיבים מז'אנרים שונים (קולנוע תיעודי, נסיוני, עלילתי, סרט מסע ומסה קולנועית) ומעמיד בסימן שאלה את האופן שבו אנו רואים ומציגים את המציאות. הוא עוקב אחר מסעה של יוצרת קולנוע מערבית נטולת אשליות, מלווה על ידי מדריך עיוור למחצה, ומציג את המפגש שלה עם יוצר קולנוע מקומי. הסרט מתייחס למשמעויות השונות של המילה "מקום": אתר פיזי, טריטוריה, הקשר, מצב ובית. הוא עוסק ביכולת להיות במקום שלך ולהיות במקום (של אדם) אחר, בזהות ואחרוּת, באינטימיות וריחוק

הדימויים צולמו והסאונד הוקלט במדינת טמיל־נאדו בהודו. הדימויים בסרט נעים בין דימויים "תיעודיים" לדימויים "ציוריים" שנוצרו בעיבוד דיגיטלי ואנלוגי, והם מתייחסים לצורות שונות של יצירת דימויים (ציור, צילום, וידיאו, קולנוע).

הסרט בוחן את גבולות ה"תיעודי": כמה "מציאות" נשמרת בדימויים ובצלילים המעובדים? האם מסגור ועריכה מעוותים את הדימויים פחות מטיפול אלקטרוני? "אלה אינם הדימויים שלי (לא שם ולא כאן)" הוא מסע אל ארץ הקולנוע שלא רק מראה, אלא גם משקף ושואל שאלות. הקולנוע של "ללא שמש" של כריס מרקר, של "הודו" של רוסליני. פאזוליני אמר: "לאדם מערבי שבא להודו יש הכל, אבל הוא לא נותן דבר. להודו אין כלום, אבל היא נותנת הכל". האם יצירת סרט היא מעשה של נתינה או לקיחה?

הפקה: אירית בצרי, בשיתוף Arte צרפת והאקדמיה לאמנויות המדיה, קלן

בתמיכת DAP (משרד התרבות הצרפתי), מועצת האמנות של ניו־יורק, מרכז Owego לטלוויזיה נסיונית, קולג' סנטרל סנט־מרטינס לאמנות ועיצוב, גרנד קנאל (פריז), מרכז Lux (לונדון)